כבוד הניצולים, עדי השואה!
הוד מעלתם, אורחים נכבדים, גבירותיי ורבותיי!
"רכבת בדיוק הגיעה אל הרמפה. מקרונות הבקר החלו לצאת אנשים וללכת בכיוון החורשה. [...] כשקמתי השכם בבוקר לשטוף את הרצפה, אנשים הלכו [...] נשים, גברים וילדים [...] יצאתי בלילה אל חזית הבלוק – בחושך האירו נורות מעל גדרות התיל. הדרך התפתלה בחושך, אולם אני שמעתי בבירור קול דיבור מרוחק של אלפי קולות - אנשים הלכו והוסיפו ללכת. מהחורשה עלתה האש והאירה את השמיים, ויחד עם האש עלה גם קול של זעקות אנוש [...] אנשים הלכו והוסיפו ללכת יומם וליל [...] הרכבות הגיעו ללא הפסק אל הרמפה – ואנשים הוסיפו והלכו הלאה."
כך תיאר בקיץ 1944 את אושוויץ אסיר פולני של המחנה הזה, הסופר תדיאוש בורובסקי. המוני אנשים הולכים, מובלים, מואצים בכח ללכת – אל המוות ההמוני. אנו בפולין יודעים היטב את האמת אודות מה שהתרחש כאן, כי בני ארצנו, שהגרמנים קעקעו להם את מספרי האסיר על היד, סיפרו לנו על כך.
הנה חולפים 75 שנים מאז סיומו של סיוט הרצח המבעית הזה, שהתקיים כאן משך קרוב לחמש שנים. חולפים כבר שלושה דורות מאז אותו היום, ה-27 בינואר 1945, בו כמה אלפי אסירים, מותשים על ידי אכזריותם של התליינים, ועל ידי עבודות הפרך, הרעב והמחלות – זכו להגיע אל השחרור בידי חיילי הצבא האדום.
כאן היום בינינו נמצאים הניצולים החיים האחרונים, אלה ששרדו את הגיהנום עלי אדמות – אושוויץ. אחרונים מבין אלה שראו את השואה מתרחשת לנגד עיניהם, וביניהם אלה שחוו את גורלו של העם היהודי, שעליו מדובר בתהילים מ"ד: כ"ג "הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם; נֶחְשַׁבְנוּ, כְּצֹאן טִבְחָה"
נתאספנו כאן – חברי 61 המשלחות מכל רחבי העולם – בכדי לציין יחדיו את יום הזכרון הבינלאומי לקרבנות השואה. אנו עומדים בשערי המחנה, שבו נספו המספר הגדול ביותר של הקרבנות ושהפך לסמל השואה. אנו מכבדים את זכרם של כל אחד ואחד מששת המיליונים של יהודים שנרצחו במחנה זה ובמחנות אחרים, בגטאות, ובאתרי ההריגה האחרים.
אנו עומדים היום לפניכם, כבוד הניצולים, כדי להתחייב שוב בפני עדי השואה – במחשבה על אלה שנספו, עליכם, שורדי השואה ועל הדורות הבאים.
* * *
השמדת עם, שבוצעה כאן בידי אנשי הרייך ה-III ההיטלראי, קרבנותיה כאן מונים למעלה ממיליון ושלוש מאות אלף חיי אדם. היו ביניהם פולנים, צוענים, שבויי מלחמה סובייטים – אולם קודם כל היו אלה היהודים – שלמעלה ממיליון ומאה אלף מהם נספו כאן.
אנו מדברים על מספרים, אולם הרי אלה בני אדם בשר ודם, גורלותיהם ויסוריהם. אנו מדברים על מספרים, למרות שכפי הנראה לעולם לא נדע את המספרים המדוייקים. אנו מדברים על מספרים, כי אנו נמצאים בבית החרושת של המוות. משום שהמספרים מבהירים לנו את האופי התעשייתי של הפשע הנורא שהתבצע כאן.
השואה, שאושוויץ הוא מקום התרחשותה העיקרי וסמלה הראשי, הוא פשע איום יוצא דופן בתולדות האנושות כולה. השנאה, הלאומנות הגואה, הגזענות והאנטישניות לבשו כאן גלימה וצורה של רצח המוני, שיטתי ומאורגן. מעולם קודם לכן ובשום מקום אחר לא בוצעה השמדת בני אדם באופן דומה.
יהודי פולין, הונגריה, צרפת, הולנד, יוון, וארצות כבושות אחרות מכל רחבי אירופה הובאו לכאן בקרונות בקר, היו יעד לסלקציה ונשלל מהם כל רכושם. וברובם הגדול נרצחו מיד בתאי הגאזים. ונשרפו בתנורי הקרמטוריום. כל התהליך נמשך בכל פעם שעות ספורות, רבעי השעה, דקות. בית החרושת של המוות פעל במשך שנים במלוא הכח. העשן היתמר מעל ארובות הקרמטוריום, עוד ועוד טרנספורטים הגיעו. אנשים הלכו והוסיפו ללכת. באלפים. הובלו אל המוות.
קשה לתפוס את כל זה בבינתנו. ממדי הפשע שבוצע כאן מבעיתים. אולם אל לנו להפנות מבטנו הצידה. אסור לנו אי פעם לשכוח על קיומו.
כאשר חזית הלחימה, שתפקידה היה למגר את הפשע, התקרבה, התליינים ניסו למחוק את סימני ביצועה. השמידו את הבניינים ואת המסמכים המתעדים את השמדת העם. כשהמיטו ששואה על מיליונים, רצו גם למחות להם כל זכר. בכך הם לא הצליחו. הניצולים נותרו. העדים, שהאחרונים החיים שבהם אלה אתם, הניצולים הנכבדים. גם מקום זה שרד ונותר – ראיה חומרית וסמל השואה.
* * *
על כן עומדים היום כאן כולנו, בשטחו של מחנה ההשמדה הגרמני לשעבר אושוויץ. עומדים יחד כולנו ומרכינים ראשינו לפני סבלם של קרבנות הפשע האיום הזה שאין לו תקדים בתולדות האנושות. ולפני הניצולים, בנוכחותם של העדים האחרונים – אנו מקבלים על עצמנו התחייבות לעתיד.
בשם הרפובליקה הפולנית,
שהייתה המטרה הראשונה לתקפנותה של גרמניה הנאצית
ששטחה נמצא תחת כיבוש ועמה היה קרבן לטרור הנאצי
שהקימה את תנועת ההתנגדות הגדולה ביותר לרייך השלישי באירופה
שחייליה נלחמו נגד גרמניה הנאצית בכל חזיתות מלחה"ע השנייה מיומה הראשון ועד לאחרון
שששה מיליון מבין אזרחיה נספו מידי הנאצים, ובאלה שלושה מיליון יהודים
ושעושה כל מאמץ לשימור המקום הזה: שטח מחנה הריכוז אושוויץ – וכן כל האתרים האחרים בהם התרחשה השואה: מחנות ריכוז גרמניים לשעבר, המצויים על אדמתנו
יש לי הכבוד והזכות לחדש את ההתחייבות,
שאותה אנו, הפולנים נטלנו על עצמנו כבר אז, כאשר התרחשה השואה
כאשר אלה שקדמו לנו סיכנו את חייהם והושיטו סיוע ליהודים שנטבחו
כראשונים נשאנו אל העולם את האמת על השואה ודרשנו תגובה תקיפה משועי עולם
ושבהתחייבות זו אנו, פולנים בני דורנו – גם בשל זכרם של בני עמנו הגיבורים כויטולד פילצקי ויאן קארסקי – ממשיכים לדבוק במסירות:
לשמור תמיד מכל משמר על הזכרון והאמת לגבי מה שהתרחש כאן
ברצוני להזמין את האורחים הנכבדים שנאספו כאן היום, נציגים של מדינות זרות ועמים שונים, וכן של אירגונים בינלאומיים ואת כל אנשי הרצון הטוב בכל רחבי העולם – להצטרף למפעל זה. שתהיה זו תחייבותינו המשותפת שנטלנו על עצמנו בפני הניצולים והעדים האחרונים: לשאת הלאה אל העתיד את המסר ואת ההזהרה הנובעים ממקום זה לאנושות כולה.
עיווט ההסטוריה של מלחמת העולם השנייה, הכחשת השמדת העם והכחשת השואה וכן שימוש אינסטרומנטלי באושוויץ למטרות כלשהן – זהו חילול זכר הקרבנות, שאפרם מפוזר כאן. האמת על השואה אינה יכולה להיעלם. הזכרון אודות אושוויץ חייב להימשך כדי שהשואה לא תחזור
* * *
שוב אני מודה לכם, ניצולים נכבדים, על עדותכם ועל נוכחותכם כאן היום
* * *
זכרון עולם לכל קרבנות אושוויץ! זכרון עולם לקרבנות השואה!