בוקר טוב גבירותיי ורבותיי!

גבירותיי ורבותיי, אנחנו נמצאים במקום מיוחד ביום מיוחד – יום השנה ה–80 לשחרור מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגרמני אושוויץ–בירקנאו. היום, כאן באושוויץ, בשטח שכיום הוא מוזיאון, פעם מחנה השמדה, מחנה ריכוז גרמני, יתקיים טקס להנצחת מיליון ו–100 אלף אנשים בני לאומים שונים – קודם כל יהודים, אבל גם פולנים, רוסים, צוענים, בני לאומים רבים מכל רחבי אירופה שנכבשה על ידי הגרמנים – שסבלו ונרצחו כאן.

אך זהו גם יום שלפני 20 שנה – בשנת 2005 – קבע האו”ם כיום הזיכרון הבין–לאומי לשואה. משום ש – כידוע – מחנות ריכוז, ובעיקר מחנות השמדה כמו אושוויץ–בירקנאו, ובפרט בירקנאו, נבנו כדי לבצע את השמדת האומה היהודית. זאת הייתה התוכנית הרצחנית של היטלר, זו הייתה התוכנית הרצחנית של הגרמנים הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה – להשמיד את היהודים. לכן היום, בין כל הנרצחים בשואה, אנחנו גם מנציחים למעלה מ–3 מיליון אזרחים פולנים ממוצא יהודי, שנהרגו על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה. היום מגיעות לכאן משלחות מכל העולם כדי להשתתף בטקס זה.

אנחנו הפולנים – שעל אדמתינו שנכבשה אז על ידי הגרמנים הנאצים, שבנו את תעשיית ההשמדה הזאת ואת מחנה הריכוז הזה – היום אנחנו שומרי הזיכרון. במובן מסוים – זיכרון כואב – אנחנו יכולים לומר שאנו ממשיכים במשימה יוצאת הדופן הזו שמרצונו לקח על עצמו קפטן פילצקי במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר הרשה לעצמו בכוונה להיכלא ולהיסגר כאן, במחנה הזה, כדי למסור עדות, כדי להצליח ליצור תנועת התנגדות, כדי גם להצליח לצאת מכאן, לברוח כהוכחה חיה למה שקורה כאן. כדי להיות מסוגל למסור את עדות זו לבעלות הברית המערביות ולדווח על מה שהגרמנים הנאצים עושים בשטחים שהם כבשו, מה הם עושים לאומות שנכבשו.

היום אנחנו, במובן מסוים, כיורשיו של קפטן פילצקי, דואגים למקומות האלה. פולין דואגת למקומות האלה בדיוק כדי שהזיכרון לא יאבד, כדי שהוא לא יעלם, כדי שתמיד יזכרו וכדי שבאמצעות זיכרון זה העולם לא יאפשר ששוב יתרחש אסון אנושי כל כך דרמטי או בצורה מדויקת יותר: אסון של האנושות. משום שהעובדה שנציגי אומה אחת יכלו לגרום נזק כה נורא ובלתי נתפס לעמים אחרים, ובמיוחד לאומה היהודית, היא דבר שלא קרה מעולם בתולדות האנושות, וזו אחת הסיבות שבגללן מוקירים את הזיכרון הזה, כדי שזה לא יקרה שוב.

היום אנחנו מציינים את יום השנה ה–80 לשחרור מחנה הריכוז וההשמדה הזה – 27 בינואר 1945. גם אחרוני הניצולים מגיעים לכאן היום. לפני רגע היה לי הכבוד להצטרף לניצולים בהנחת זרים ונרות, כאן בקיר המוות במחנה אושוויץ.

גבירותיי ורבותיי!

תודה לכולכם שבאתם ואני מודה לכל אלה שמגיעים ועוד יגיעו לכאן היום, לאושוויץ, למוזיאון הזה שמהווה עדות איומה להשמדה שגרמניה הנאצית ביצעה נגד עמים, במיוחד העם היהודי, בשנות מלחמת העולם השנייה.

לזכרם של כל הנרצחים! לזכרם של כל המתים! לזכרם של כל אלה שסבלו! תן להם מנוחה נצחית, אדוניי.

PO POLSKU>>
ENGLISH VERSION>>
AUF DEUTSCH >>